ראשי > ביקורת סיפורת > עור שחור, שיניים לבנות

עור שחור, שיניים לבנות

איריס אליה-כהן, 'מכתוב', הקיבוץ המאוחד – הכבשה השחורה, 334 עמ'.

'מכתוב', ספרה הראשון של איריס אליה-כהן, הוא רומן בשל, הן במנעד החומרים הרחב שלו והן בחוכמת שזירתם הסיפורית, ודומה שהמונח "ביכורים" לגביו הוא טכני בלבד. בצד בשלותו, ואולי כחלק ממנה, הוא גם רענן מאוד בשפתו ובישירות מבטו אל קרביה של החברה הישראלית. הרעננות והבשלות האלה הזכירו לי את חוויית הקריאה ב'שיניים לבנות', הרומן הראשון של הסופרת האנגלייה-ג'מייקנית זיידי סמית. על אף ששני הספרים שונים מאוד זה מזה (בין השאר, ספרה של סמית לובש יותר דמות של סאגה משפחתית), שניהם מעלים את הפתיעה ואת ההרגשה שיש כאן משהו באמת חדש. משהו, שנובע כנראה מהשילוב בין כשרון ספרותי ברור לבין נקודת מבט מובחנת – ומורכבת – של בת למיעוט אתני-תרבותי.
במרכז הרומן עומד סיפור תשוקתה של אשה מזרחית ("כושית", כפי שהיא מכונה על פי צבעה), עירית, אל ה"אחרים" לה – תשוקתה אל אריק האשכנזי וצאצא לניצולי שואה, שעמו היא גם מקימה משפחה, ותשוקתה פורעת-הסדר-המשפחתי אל מאהבה הערבי, אחסאן. בינות לסיפורים האלה נפרשת ילדותה של הגיבורה בחיפה הפריפריאלית (חיפה של המעמד הסוציו-אקונומי הנמוך) של שנות השבעים, ובמסגרתה גם הטראומה של מות אביה במוות-בטביעה-בים. נפרשים גם קטעים מימי לימודיה באוניברסיטה העברית בירושלים, בהר הצופים, המשמשים בחיי הגיבורה מעין תקופת-מעבר וסמן של מוביליות חברתית-כלכלית. לכל אורך הרומן נפרשת גם החברות המתמידה והמשמעותית עם רוזי, העדה לכל תהפוכות חייה.
הרומן נע באופן מדויק בין הווה לעבר ופורש בפנינו באופן מורכב, באמצעות סיפורה של האשה האחת בחיפה קשת-היום, את מערכת המתחים המרכזיים של החברה הישראלית משנות השבעים ואילך. בראש ובראשונה, המשבר של מלחמת 1973 וה"מהפך" של עליית הליכוד לשלטון ב-1977, לאחר 30 שנות ההגמוניה של תנועת העבודה. אלה נמסרים מנקודת המבט התוססת, המעורבת, שואפת-הצדק-הנחרץ-ילדי של ה"ילדה האחרת", זו שגדלה אל הוויה חברתית שבמסגרתה יש להסתיר את מוצאם ה"ערבי" של ההורים ואת חיתוך הדיבור הגרוני התואם. נקודת המבט הילדית המשוחזרת והדיבור הכמו-אוטוביוגרפי מאפשרים למספרת להציג, אולי בפעם הראשונה בספרות הישראלית באופן ישיר ותוֹכִי כל-כך, את דרמת המחנק האתני – האישי שהוא גם קהילתי-פוליטי – שהביאה לניפוץ ההגמוניה של תנועת העבודה.
הדבר מופיע, באופן ישיר, בתיאור הצטרפותן החוגגת של הילדות, רוזי ועירית, לתמיכה הציבורית בעלייתו של בגין לשלטון – אבל גם באופנים רבים אחרים, בסצינות מקוריות ובלתי צפויות או בכאלה שחושפות צדדים נסתרים במוכר. כבר הסצנה הכמעט פותחת של הספר – מסיבת יום העצמאות וחנוכת הבית/ הארמון של הזוג העשיר פישמן, באביב 1974 – מתארת באופן מבריק ומרגש את הפגישה המזעזעת של הילדה עירית עם עמדת הנידחות המעמדית-תרבותית-פוליטית: עירית מזהה את נינט ואת רוזי בתה בתפקידי "משרתת" וחיית-מחמד בהתאמה. כך הן מוצגות לראווה, במין התעללות ציבורית המבוצעת בידי מעסיקתן מדושנת העונג והכסף, צופיה פישמן: נינט עולה-יורדת-מגישה-בפקודה-מזון-גורמה-לאורחים ורוזי רוקדת-בפקודה ריקודי בטן-פלמנקו-דבקה כבמין מופע וודביל של ה"כושית (הבהירה יחסית) המחייכת והטובה" לקול תשואות ה"אצילים" הלבנים. עירית, ה"כושית" בלשונה של רוזי, בתה של מזכירתה של צופיה, מזהה ברוזי את בת-דמותה, והן כורתות ברית ילדית של נידחות, שנהפכת במרוצת השנים לחברות נשית אמיצה המקדמת את השתחררותן מכבלי העבר הדכאני.
בבגרותה, עירית מבינה את ה"גול העצמי" שבאימוץ עמדות חברתיות-כלכליות-פוליטיות ימניות, שמדירות את החלקים המוחלשים בחברה ואת כל ה"אחרים" שלה. ההבנה הזאת מושגת בד בבד עם תהליך העיבוד של טראומות הילדות: הטראומה של אובדן האב, וקודם לכן – טראומת עצם קיומו ה"ערבי" של האב, המתעקש במפורש על ערביותו וכמו חוסם את ניסיונה לקרצף מעל עצמה את ה"כושיות" שלה (טראומה בפני עצמה). ניסיון-הקרצוף הוא כאן מטאפורי בעיקרו, אך הוא בהחלט מזכיר ברוחו סצנות ממשיות של ניסיון להתקרצף-באמבטיה מהצבע השחור, שמופיעות באוטוביוגרפיות ידועות של אפרו-אמריקאים, בתוכם עבדים משתחררים, מסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20. ועולות על דעתי כרגע סצינות מ The autobiography of an ex-colored man של James Weldon Johnson , ומ'פרדריק דגלס, עבד אמריקאי' (שאף תורגם לעברית, נהר 2006).
בדרך אל הריפוי מטראומות הילדות, שהיא כאן גם הדרך אל עיצוב עצמי אותנטי, אוטונומי וגם הקשרי (ביחס לזולת), גיבורת 'מכתוב' חווה פאזה נוספת של טראומות הקשורה, בנוסף לעניין האתני-מעמדי והלאומי, גם ליחסי הכוח המגדריים: אינוסה של עירית בידי בן זוגה אריק (והקרע ביחסיהם עקב זאת) ומותו של מאהבה הערבי, אחסאן, לאחר פרשת אהבים קצרה ביניהם. האובדן של אחסאן הוא מצער וכאוב מאוד, וייתכן שלבחירה הספרותית באובדנו יש משמעות פוליטית צורמת בהקשר הישראלי שבו מופיע הרומן. אך מבחינת הגיון העלילה הסיפורית עצמה, זוהי דמות שנועדה מראש שלא לעמוד בפני עצמה אלא לגלם תפקיד: ההופעה הקצרה שלה בחיי עירית והיעלמותה מאפשרת לגיבורה להיפגש שוב עם זירת הטראומה של ילדותה ולהשלים עמה – עם המסורת/ התרבות/ השפה הערבית שהוריש לה אביה. מכיוון אחר, דמותו של אחסאן הגנן יכולה להתפרש כמין תזכורת פרודית לשומר היער מ'מאהבה של ליידי צ'טרלי' ללורנס, והוויתור של הרומן עליה באמצעות "הריגתו" – יכולה להיקרא כדחייה של תפיסת הערבי כ"פרא אציל". כיוון מחשבה זה יכול להוסיף לקריאה הפוליטית ממד של התנגדות.
הדבר היחיד שאין לו, לטעמי, מענה מספק ברומן הוא השאלה, הן ברמת העלילה והן מבחינת עמדת הסובייקט של הכותבת, כיצד מתרחש המעבר מהאינוס לאיחוי היחסים המסתמן לבסוף בין אריק לעירית.
ואולם, ההתרכבות של רוב חומרי הסיפור ופרטי העלילה יוצרת ספר נועז ואמיץ כמעט מכל בחינה אפשרית. זהו רומן הבוחן בעת ובעונה אחת את רוב נקודות התורפה המרכזיות של החברה הישראלית – המגדריות, האתניות-מעמדיות-גזעיות-צבעיות, הלאומיות-לאומניות. יופיו בכך, שהוא עושה זאת בדרך ישירה, שקוראת לילדים בשמם – לאשכנזים אשכנזים, למזרחים מזרחים, לעשירים עשירים וכדומה – אך זו אינה נופלת בשום רגע לקלישאה או לתיאור שטוח. וזאת משום היכולת המשכנעת לתת למוכר תווי זיהוי של הלא-צפוי והלא-ידוע.

ובמלים ספורות: סופרת מבטיחה וספר מקיים שראויים להבלטה! וברוח הימים האלה – בשנה הבאה לפרס ספיר!

מודעות פרסומת
  1. גליה
    ינואר 19, 2011 ב- 10:31 am

    ספר משובח, על סמך מה שכבר דגמתי. יש לי תחושה חזקה שפרס ספיר מובטח לו.

  2. אורה ניזר
    ינואר 19, 2011 ב- 11:42 pm

    שלום תמר, הייטבת לתאר את מהות הספר הניפלא והבשל של איריס אליה, מכתוב. העלת כאן את הנקודות המרכזיות בספר ובהוויה הישראלית שאיריס כל כך הייטיבה לתאר בישירות, בלשון חדה ועגולה לסרוגין, במטפורות מבריקות ומקוריות שגרמו לי עונג רב . בעדינות ומיומנות של אמן היא רוקמת את הזמנים לתוך הסגה הפורשת נפש שהולכת וצוברת תעוקה שבהכרח מולידה תובנות הקשורות גם בהווית הזהות המרכבת ועוברת תהפוכות.

    • ינואר 23, 2011 ב- 10:55 pm

      תודה רבה, גליה ואורה

  3. ספטמבר 30, 2011 ב- 8:38 pm

    נשמע מרתק,עשית לי חשק לקרוא.

  1. No trackbacks yet.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

תמונת גוגל פלוס

אתה מגיב באמצעות חשבון Google+ שלך. לצאת מהמערכת / לשנות )

מתחבר ל-%s

%d בלוגרים אהבו את זה: